מבין מומי הלידה האפשריים במערכת הרבייה הזכרית, אשך טמיר הינו השכיח ביותר הן בקרב פגים והן בקרב ילודים שנולדו במועדם המשוער. כאן נלמד מעט יותר אודות הסיבות לתופעה, מהי משמעותה וכיצד ניתן לטפל בה בצורה היעילה ביותר.

אשך טמיר – הגדרה וגורמי סיכון

טמירות אשכים הינו מצב בו אשך אחד (או שניהם) נעדר משק האשכים לאחר שהתינוק נולד. ברוב המקרים, האשך החסר נמצא באזור המפשעה, קרוב ביותר לשק האשכים. במקרים פחות נפוצים, האשך החסר נמצא גבוה יותר, בחלל הבטן או שהוא כבר אינו קיים כתוצאה מתהליכי ניוון בעקבות אספקת דם לקויה. עדיין לא הוכחו לחלוטין הסיבות להופעת אשך טמיר אך מחקרים סטטיסטיים רבים מצביעים על מספר גורמי סיכון רלבנטיים:

  • פגות (שכיחות של 30%).
  • סוכרת והשמנת יתר אצל האם.
  • צריכת אלכוהול מופרזת בזמן ההיריון.
  • עישון סיגריות.
  • היסטוריה משפחתית (נטייה גנטית).
  • תינוקות שנוצרו בעקבות הפריית מבחנה.

כיום הסברה היא כי שילוב של גנטיקה ואורח חיים שאינו בריא הם שמגבירים את הסיכוי להופעת אשך טמיר ביילודים בצורה המשמעותית ביותר.

אבחון התופעה

ניתן לאבחן טמירות אשכים מיד לאחר הלידה, אך ניתן לעשות זאת גם לאחר מכן. הבדיקה הטובה ביותר היא באמצעות מישוש. הבדיקה מבוצעת בצורה הטובה כאשר התינוק מצוי בתוך אמבט מים חמים שכן אז שק האשכים נמצא במצב רפוי ומקל על הבדיקה.

במידה ולא זוהה אשך אחד או יותר, יחפש הרופא אחר האשך או האשכים החסרים באמצעות בדיקת אולטראסאונד או בדיקה לפרוסקופית (החדרת מצלמה זעירה אל תוך חלל הבטן).

אבחון הבעיה לאחר הלידה באמצעות מישוש

הטיפול וחשיבותו

ישנן מספר משמעויות קליניות המיוחסות לנולדים עם אשך טמיר שלא עברו טיפול:

  • השפעה פסיכולוגית – מספר מחקרים הראו קשר ישיר בין בעיות בדימוי העצמי לבין היעדר אשך בבגרות.
  • בעיות פוריות – ישנו סיכוי רב לספירת זרע נמוכה אצל גברים הסובלים מהתופעה.
  • סרטן – מחקרים סטטיסטיים הראו קשר ישיר בין אי טיפול בבעיה זו לבין הסיכוי ללקות בסרטן האשכים בעשור השלישי והרביעי לחיים. בנוסף, במידה ואחד האשכים נשאר בחלל הבטן, הדבר מקשה על אבחון גידולים שפירים וממאירים בו מפאת הגישה הקשה אליו.

הטיפול עצמו מתבצע סביב גיל שנה אך מתאפשר כבר בגיל חצי שנה ועד גיל שנתיים. ישנן מספר שיטות לטיפול באשך טמיר, כאשר המטרה היא לגרום לירידה של האשך לשק האשכים:

  • טיפול תרופתי – באמצעות הזרקה תוך שרירית של הורמון ה-hCG. טיפול זה יעיל רק במקרים בהם האשך הטמיר נמצא במפשעה ולא רחוק מדי משק האשכים.
  • ניתוח – קרוי גם בשם "אורכיאופקסי", ניתן לביצוע באופן כירורגי מלא או זעיר-פולשני (לפרוסקופיה). במהלך הניתוח מורד האשך יחד עם כלי הדם המזינים אותו אל שק האשכים ונתפר לדופנו, על מנת שלא ינדוד בחזרה החוצה ממנו ולמניעת תסביב שעשוי לגרום לסיבוכי משנה בעתיד.

לסיכום, אשך טמיר הינו תופעה נפוצה למדי שניתנת לטיפול ויפה שעה אחת קודם. חשוב מאוד להיוועץ עם רופא מומחה ובעל ניסיון בטרם בוחרים בגישה הטיפולית המתאימה ביותר עבור כל מקרה ספציפי.

באדיבות: ד"ר לילי היערי – מנהלת היחידה לכירורגיית ילדים בביה"ח זיו, צפת

כללי